ג'ולייטה של הרוחות
בסרטו של פדריקו פליני "ג'ולייטה של הרוחות", חייה הנוחים של אישה איטלקייה ממעמד הביניים מתחילים להיסדק תחת כובד משקלה של אי-ודאות גוברת. ככל שג'ולייטה מתקרבת ליום נישואיה ה-15, החגיגה מאפילה בשל החשד המתעצם שבעלה, ג'ורג'ו, אינו נאמן לה. חרדה זו משמשת כזרז להתפרקות פסיכולוגית עמוקה, המושכת את ג'ולייטה הרחק מיציבותה של הווילה שלה אל תוך נוף סוריאליסטי של זיכרונות והזיות. מוקפת במעגל של חברים ובני משפחה אקסצנטריים האובססיביים לתורת הנסתר, לראיית הנסתר ולציפיות חברתיות נוקשות, ג'ולייטה מוצאת את עצמה תחת לחץ להתאים את עצמה לתפקידים נשיים מסורתיים. בעודה מנסה לחשוף את האמת על הריחוק הרגשי של בעלה ועל מעורבותו עם אישה אחרת, היא הופכת מנוכרת יותר ויותר. החיפוש שלה אחר תשובות – בסיועם של חוקרים פרטיים פולשניים – רק מעמיק את הפרנויה שלה ומאלץ אותה להתעמת עם טראומות ילדות רודפות ועם נוכחותה הרפאים של חברה אבודה. לכודה בין עצות סותרות של מדיומים רוחניים לבין השלכות של נפשה שלה, ג'ולייטה חייבת לנווט בעולם שבו הגבול בין מציאות לדמיון מתמוסס. מסע ויזואלי עוצר נשימה זה בוחן את טבעו החונק של מוסד הנישואין ואת הנטל הכבד של ציפיות חברתיות הצגתיות. בעוד ג'ולייטה מתעמתת עם קולות עברה ועם לחצי ההווה שלה, היא ניצבת בפני בחירה מכרעת: להיכנע להשפעתם של הסובבים אותה או לצאת לדרך קשה לעבר עצמי אותנטי ועצמאי.
